פסק-דין בתיק ת"א 50891-07-11

" מצוה לקיים דברי המת" (גיטין יד, ע"ב)

בתובענה זו עותרים התובעים להורות על ביטול עסקת מכר שנעשתה בין הנתבע לבין המנוחה מרים קרבצ'ק (להלן: " המנוחה") בשנת 2009, שלפיה מכרה המנוחה את זכות החכירה בדירתה ברחוב רבי בנימין 4 בירושלים, הידועה גם כגוש 30149 חלקה 39/11 (להלן: " הדירה"), והחזרת הרישום בלשכת רישום המקרקעין על שמה של המנוחה.

כן מבוקש להורות על ביטולם של ייפויי הכוח שנמסרו מהמנוחה לנתבע ולבאי כוחו במועדים המאוחרים לעסקת המכר, ושנועדו להשלמת העסקה. כמו כן, מבוקש להורות לנתבע לשחרר לתובעים כספים שעוכבו על ידו בחשבון בנק המשותף לו ולמנוחה.

רקע עובדתי

1.      התובעים הם ילדיה של המנוחה והיורשים על פי צוואה הדדית מסוג יורש אחר יורש, שנערכה על ידי המנוחה ואביהם של התובעים בשנת 1984. הצוואה הורתה בזו הלשון:

"א. הנותר בינינו בחיים ביום פקודתו של אחד מאיתנו יירש את כל הנכסים המוזכרים לעיל מכל מין וסוג שהוא ויהיו שייכים לו עד ליום פקודתו.

ב. ביום פקודתו של הנשאר בחיים יתחלק הרכוש בין שני ילדינו בחלקים שווים..."

יצוין כי הצוואה ההדדית לא סויגה בכל סייג המונע את שינויה (להלן: " הצוואה ההדדית").

2.      אביהם של התובעים נפטר ביום 14.8.2008, ואילו המנוחה נפטרה ביום 10.4.2011.

3.      טרם פטירת האב, התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בין התובעים לבין המנוחה, בסופו מונו התובעים לאפוטרופוסים של אביהם המנוח (תמ"ש 24020/07, השופטת נ' מימון, ניתן ביום 21.5.2008).

4.      לאחר פטירת האב, הגישו התובעים התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה שהגישה המנוחה ובקשה למנות את עו"ד יוסי אורון, בעלה של התובעת (להלן: " עו"ד אורון") למנהל העיזבון (נ/6), אולם לאחר מכן חזרו בהם התובעים מן הבקשה (נ/7). ביום 20.5.2009 ניתן צו לקיום הצוואה ההדדית בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ללא שמונה מנהל לעיזבון (נספח ב' לכתב התביעה).

5.      ביום 4.2.2010 חתמה המנוחה על מסמך שכותרתו: "ייפוי כוח וכתב נאמנות", שלפיו היא מייפה את כוחם של הנתבע ושל הגב' עדנה יניב, קרובה של המנוחה, למכור את הדירה שבבעלותה, לגבות את כספי התמורה ולרשום את הדירה בשמם או בשם אחד מהם, בנאמנות בשמה (נספח ג' לכתב התביעה, להלן: " כתב הנאמנות"). על פי כתב הנאמנות, הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה יופקדו בבנק הפועלים או בחשבון נאמנות שינוהל על ידי הנאמנים. כמו כן, מעניק כתב הנאמנות לנאמנים הרשאה לפעול בחשבונות המנוחה בבנק הפועלים לאחר אריכות ימיה של המנוחה, כדי להוציא לפועל את צוואתה והוראותיה בכתב או בעל פה.

6.      בו ביום - 4.2.2010 - חתמו המנוחה והנתבע על זיכרון דברים, שלפיו המנוחה מכרה את הדירה לנתבע תמורת 1,200,000 ש"ח, כאשר שליש מהסכום ישולם במעמד החתימה, שליש כעבור חודשיים והיתרה תשולם עם פינוי הדירה. כן הוסכם, כי המנוחה תישאר בדירתה עד אשר תמצא דירה אחרת בקומת קרקע שתתאים לה מפאת מחלתה (נספח ב' לתצהיר הנתבע, להלן: " זיכרון הדברים").

7.      ביום 9.2.2010 נרשמה הדירה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים על שמו של הנתבע. יצוין, כי הנתבע דיווח על העסקה לרשויות המס.

8.      ביום 28.2.2010 ערך הנתבע בכתב ידו צוואה עבור המנוחה, בה פורטו נסיבות חייה ורצונה האחרון, ובה מינתה המנוחה את הנתבע ואת הגב' עדנה יניב כנאמנים ומוציאים לפועל את הוראותיה האחרונות בכתב או בעל פה. על פי צוואה זו, רצונה של המנוחה בטרם פטירתה הוא: " כי ממה שיישאר אחרי פטירתי לא יגיע דבר אל ילדיי, אלא יחולק בין מוסדות כתרומה. לא זכיתי מילדיי לאהבה, ולא לכבוד כלל, אלא ההיפך" (נספח ח' לתצהיר הנתבע, להלן: " הצוואה"). המנוחה ביקשה, כי הרכוש שיישאר לאחר פטירתה יחולק בין מוסדות תרומה שונים, שפורטו בצוואה, ושלא יגיע דבר מרכושה אל ילדיה או נכדיה.

9.      ביום 21.3.2010 נחתם הסכם מכר בין הנתבע לבין יוסי ויעלה משולם (להלן: " הקונים"), שלפיו מכר הנתבע את הדירה לקונים תמורת 1,500,000 ש"ח (להלן: " העסקה") וזמן קצר לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים. הקונים היו מיוצגים בעסקה על ידי עו"ד דניאל סוסנוביק.

10.  ביום 9.4.2010 שלח ב"כ התובעים מכתב לנתבע, עם העתק לעו"ד סוסנוביק, שבו העלה חששות בדבר כשרותה של העסקה, וכן כי: " בדעת שולחיי לפנות לביהמ"ש, למשטרה ולרשויות לקבלת סעד מתאים" (נ/1). לאור זאת, ביטלו הקונים את העסקה, ותביעות הדדיות בינם לבין הנתבע הוגשו לבית משפט השלום בירושלים, שם הן מתבררות נכון למועד כתיבת פסק דין זה.

11.  ביום 1.6.2010 חתמה המנוחה על מסמך שכותרתו: " כתב הרשאה בלתי חוזר, כתב המחאת זכות בלתי חוזרת וכתב בקשה בחיים", שלפיו היא מייפה את כוחם של עו"ד יגאל חברוני ו/או מוטי הרוש (להלן: " עורכי הדין") בייפוי כוח בלתי חוזר, לעשות את כל הפעולות הנדרשות להשלמת מכירת הדירה (נספח ו1 לתצהיר עו"ד הרוש, להלן: " כתב הבקשה בחיים או המחאת הזכות של המנוחה").  על פי כתב הבקשה בחיים, המחתה המנוחה את זכותה לקבל את התמורה עבור מכירת הדירה לבאי כוח הנתבע והורתה כי כספי התמורה יועברו אליהם ישירות, מהם יגבו את שכר טרחתם בשיעור של 25% בתוספת מע"מ, ומיתרת הכספים יעבירו למטפלת שטיפלה בה במהלך השנים האחרונות וכן לתרומות לגופים שונים, כפי שפורטו בסעיף ג לכתב הבקשה בחיים, לשם הנצחת שמה ושם בעלה המנוח ובני משפחותיהם, ככל שהדבר יתאפשר. עוד הצהירה המנוחה, כי ידוע לה שעורכי הדין לא מחויבים לפעול על פי בקשותיה והם יהיו רשאים להשתמש בכספים לפי שיקול דעתם הבלעדי. כן נכתב, כי: " מודגש בזה כי כתב זה הינו בלתי חוזר, היות וזכויות צדדים שלישיים תלויות בו ולפיכך אני מאשרת בזה כי לא אוכל לחזור בי מהאמור בכתב זה והוא יחייב את יורשיי, חליפיי, מנהלי עזבוני וכל הבאים מכוחם גם לאחר מותי, לאחר אריכות ימים ושנים". בהתאם לכך, נרשם ביום 5.8.2010 שעבוד לטובת ב"כ הנתבע ברשם המשכונות על הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה.

12.  ביום 20.6.2010  חתם הנתבע על " כתב הרשאה בלתי חוזר כתב המחאת זכות בלתי חוזרת", שלפיו הוא ממחה את זכויותיו בדירה ובחשבון הבנק של המנוחה  לעו"ד יגאל חברוני ו/או מוטי הרוש, והשימוש שייעשה בכספי התמורה ממכירת הדירה יהיה בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי (נספח ז1 לתצהיר הנתבע, להלן: " המחאת הזכות"). ביום 1.8.2010 נרשם משכון ברשם המשכונות בגין המחאת זכות זו.